החלטה בתיק בר"ע 52890-01-13

השופט עמירם רבינוביץ:

1.      לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (ב"ל 25148-01-12; סגנית הנשיא איטה קציר) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 7.12.2011.

2.      ועדה רפואית מיום 13.7.2011 קבעה למבקש דרגת נכות בשיעור 10% בגין פריט ליקוי 51(8)א' למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. יחד עם זה קבעה הוועדה, כי לא קיים קשר סיבתי  בין התאונה לבין הפגיעה שישנה למבקש במניסקוס.

3.      המבקש הגיש ערעור לבית הדין האזורי, וביום 27.10.2011 ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים (ב"ל 43550-07-11; השופט אסף הראל) בו נקבע כי: " ...לאור העובדה כי הוועדה מציינת בין יתר נימוקיה לשלילת הקשר הסיבתי כי הליקוי אצל המערער מתאים לפגיעה שיכולה לקרות רק מנפילה מגובה ולא כאשר האדם עקב כאבים נופל על הישבן - ולאור טענת המערער לפיה לא ברור מהו המקור שעליו הסתמכה הוועדה בעת שציינה תיאור תאונתי זה בשים לב לכך שהמערער בטופס בל 250 וטופס התביעה לדמי הפגיעה נתן תיאור תאונה אשר לטענתו אינו חופף את האמור על ידי הוועדה - מוסכם להשיב את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתתייחס לתיאור התאונה כפי שעולה מהמסמכים הבאים: טופס בל מיום 21/12/09; טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה מיום 26/2/09; ותיאור התאונה בחוו"ד פרופ' וולפין מיום 12/8/10. לאור זאת תקבע הוועדה האם יש שינוי בהחלטתה מיום 13/7/11 לעניין הקשר הסיבתי. המערער יוזמן להופיע בפני הוועדה גם באמצעות בא כוחו. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת".

4.      ביום 7.12.2011 התכנסה הוועדה לעררים מושא ערעור זה, וקבעה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגיעה במיניסקוס. להלן עיקרי החלטתה:

"הוועדה פעלה עפ"י האמור בפס"ד מיום 27/10/11 ולהלן התייחסותה:

1. לטופס התביעה מיום 26.2.09 כאשר הנפגע רושם בסעיף ג לתביעה "שבזמן העברת החולה למיטת הבדיקה הרגיש "קריעה" בשוק רגל ימין תוך כדי מעידה לאחור נאחזתי בסדין ע"מ לא ליפול ואז הרגשתי מין "מתיחה" באגודל היד שהתנפחה מאוד (יד ימין). לציין כי את טופס התביעה למוסד לביטוח לאומי מילא בתאריך 21.1.09 נתקבל במוסד ב-26.2.09.

2. טופס בל/250 מיום 21.1.09 הוועדה מבקשת לציין כי הטופס התקבל מעו"ד פרדיס והכוונה היא לתאריך 21.1.09 (ולא 21.12.09 כפי שצוין בפס"ד). נרשם: "נוסח ותיאור אחר שבו התובע מוסר לגב' מנצור רחל (שרשמה את תלונתו) של "קרע בברך " ?! שלא צוין במסמך הקודם (ראה סעיף 1).

3. בחוו"ד פרופ' וולפין מיום 12.8.2010 נרשם "לפי דברי התובע נתקף בכאבים חזקים בשוק ימין וכתוצאה נפל וסבל מחבלה סיבובית של הברך הימנית, כמו כן נחבל באגודל יד ימין". תיאור הנפילה כמפורט והחבלה הסיבובית בעקבותיה, שמופיעים בחוו"ד פרופ' וולפין לא הוזכרו כלל במסמכים הקודמים המפורטים של הנפגע עצמו, הוועדה מציינת שוב כי בדו"ח מיון ביה"ח לא צוין עניין הנפילה והפגיעה הסיבובית של הברך.

הוועדה בחנה בקפדנות את המסמכים הרפואיים והמסמכים אשר התבקש ע"י בית הדין וקובעת כי אין קשר סיבתי בין הברך ימין לבין התאונה הנידונה. ובכך חוזרת הוועדה על קביעתה".

5.      המבקש הגיש ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, ושם טען בתמצית, כי פרט לעובדה שהוועדה ציינה מה רשום באותם מסמכים אליהם התבקשה להתייחס על פי פסק הדין, לא בחנה הוועדה את מנגנון הפגיעה העולה מאותם מסמכים, אשר באה לידי ביטוי במיוחד בחוות הדעת של פרופ' וולפין.

6.      מנגד, טען המוסד כי לא נפל פגם בהחלטת הועדה הרפואית לעררים. הועדה פעלה בהתאם לפסק הדין, והתייחסה לכל המסמכים שהתבקשה להתייחס על פי פסק הדין. הועדה תיארה את האמור במסמכים אלה מהם עולה, כי ישנן שתי גרסאות לפחות לגבי מנגנון ואופן קרות התאונה. הועדה ציינה כבר בדיונים הקודמים שלה, שהמנגנון של נפילה לאחור ועל הישבן אינו יכול לגרום לפגיעה ממנה סובל המבקש, ולגביה טוען היום, ועל כן שללה את הקשר הסיבתי בין התאונה לפגיעה.

7.      בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקש בקובעו, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. בית הדין ציין, כי תיאור מנגנון הפגיעה שתואר בטופס בל/ 250 שונה מתיאור מנגנון הפגיעה העולה מטופס דמי הפגיעה, ואף שונה מהתיאור המאוחר שניתן במסגרת חוו"ד של פרופ' וולפין. הוועדה קבעה, שהיא סומכת החלטתה על תיאור הפגיעה העולה ממסמכים מוקדמים לחוו"ד של פרופ' וולפין ובפרט טופס המיון, כמשקפים את אופי הפגיעה. על בסיס האמור, מבהירה הוועדה כי היא קובעת היעדרו של קשר סיבתי. בית הדין הוסיף, כי קביעות הוועדה מתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בסמכותה הבלעדית של הוועדה.

8.      בבקשה שלפני טענתו העיקרית של המבקש הינה, כי הוועדה דחתה את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בברך לבין התאונה בהסתמך על "נתונים עובדתיים", בה בשעה שהוועדה חסרת סמכות לעשות זאת. לטענת המבקש, הקביעה כי יש להעדיף ראיה אחת על פני ראיה אחרת,  היא בסמכותו של בית הדין, מפני שמדובר בעניין עובדתי גרידא, וללא צורך בשיקול דעת רפואי. משכך, יש להחזיר את עניינו של המבקש לפקיד תביעות, שיבחן את המקרה מבחינה עובדתית.

9.      לאחר עיון בבקשה, בהחלטות הוועדה הרפואית, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר בתיק, אני מחליט לדחות את הבקשה.

10.  מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין מכוחו התכנסה. הוועדה פרטה את תיאור הפגיעה שהופיע בכל אחד מהמסמכים אליהם התבקשה להתייחס, וקבעה כי  היא מעדיפה את התיאור המוקדם ביותר והסמוך ביותר למועד הפגיעה, כתיאור האמין. לאור תיאור הפגיעה במסמך זה, חזרה הוועדה על קביעתה, כי אינה מוצאת שקיים קשר סיבתי בין הפגיעה במיניסקוס לבין התאונה. טענת המבקש בבקשה, כי הוועדה חסרת סמכות לדון בעניין, דינה להידחות. פסק הדין שהחזיר את הדיון לוועדה ניתן בהסכמת הצדדים, ומכוחו נתנה למעשה סמכות לוועדה להכריע בשאלת הקשר הסיבתי על בסיס  תיאור התשתית העובדתית במסמכים השונים. המבקש היה מיוצג כשנתנה הסכמתו לכך, וכאמור הוועדה פעלה בהתאם להוראותיו של פסק הדין. ויודגש, הקביעה כי הליקוי אצל המבקש מתאים לפגיעה שיכולה לקרות רק מנפילה מגובה, ולא כאשר האדם עקב כאבים נופל על הישבן, נקבעה על ידי הוועדה עוד קודם לכן, ובשלב זה נדרשה הוועדה לשוב ולהתייחס לעובדות, ועל בסיסם לקבוע את שאלת הקשר הסיבתי, ועל כן הוועדה התייחסה לתיאור העובדתי, כפי שצריכה הייתה לעשות בהתאם להוראות פסק הדין מכוחו התכנסה.  

11.  לאור כל האמור, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה את התערבותו של בית דין זה.

12.  סוף דבר - הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתנה היום,  י"ב אייר תשע"ג (22 אפריל 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: